<h1>שו"ת הרשב"ש סימן א'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
הי"ל בסימני הללו, באלו האקלמים הדרכים והארצות משובשות, ואפילו ימצא דרך בשיירא מכאן ועד טראבל"ס טריפו"ל די ברבריי"ה, סוף סוף שם צריך לבחור שני דרכים, או דרך מדבר ברק"ה או דרך ים. והדבר ידוע שאין יכול יהודי לעבור במדבר ברק"ה, והים ג"כ מעותד לשני הזקים גדולים, חשש טביעה אם ילך בימות הגשמים שכמה מילין צריך לעבור קודם שיגיע לנא אמון, שהוא הנמל הראשון בארצות ישמעאל מפאת מערבית לא"י, והליכת הימים בימות הגשמים אפילו למקום קרוב הוא סכנה, וכ"ש למקום רחוק כזה. ורבותינו אמרו במדרש חזית כל זמן שישראל שואלים גשם קטור אלפך, כלומר קשר ספינתך. וכבר ספרו לנו הראשונים בזמן קדום לא היו מפליגים אפילו הנוצרים הבקיאים בים בימות הגשמים, מאגושט"ו עד מרצ"ו, אלא עתה מקרוב דאיתמסר עלמא בידא דטפשאי שמסכנים בעצמם בימות הגשמים, וכבר ראינו כמה פגעים, הש"י ישמור עמו ישראל אמן. וגם בימות החמה יש לסטים מצויים בים, ואפילו יפליגו הנוצרים בספינות שמסוף העולם עד קצה המזרח, הולכים אניות הלסטים למהר שלל חש וכו', וסכנת שביה גדולה דשבי כלהו איתנהו ביה כדאיתא בפ"ק דבתרא [ח' ע"ב]. ואם רז"ל לא הזכירו תנאי זה, שהתלמוד נתקן בפאת המזרח. וגם המחברים שלא הזכירוהו מחמת שנמשכו אחר התלמוד. ועוד שדבר זה הוא מחמת שא"צ לאמרו, שדבריהם ז"ל לא היו עם השוטים אלא עם החכמים, וכל בעל שכל מכיר שבמקום סכנה מצויה אסור לסכן בעצמו, ולא דברו ז"ל אלא באפשר, אבל בשאי אפשר ויש סכנה בדבר לא אמרוהו. והגע עצמך הרי שאז"ל [כתובות ק"י ע"ב] שמעלין לארץ וכופין את שאינו רוצה, וכן אמר שמי שהוא מגליל ונשא אשה מיהודה שהוא מוציא אותה, וכי עלתה על דעת שיוציאנה במקום סכנה, לא תהיה כזאת בישראל, ואף בלהעלות לארץ כן. ועוד שהרי שנינו בסוף מסכת כתובות [ק"י ע"א] שלש ארצות לנשואין וכו', מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע. ובבא הסמוכה לה שנינו הכל מעלין לא"י וכו', הכל מעלין לירושלים וכו', ואמרינן בגמרא על ההיא דהכל מעלין לא"י לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרע, והכי אמרינן נמי בפ"ק דערכין [ג' ע"ב]. ומדקאמר לאתויי מנוה היפה לנוה הרע, ולא קאמר לאתויי במקום סכנה, או לאתויי אעפ"י שאינו מוצא את ההגון, שמעינן מינה דרבותא דלהעלות לארץ על שאר ארצות בענין ההוצאה ממקום למקום, היינו דוקא נוה הרע ליפה, דלא"י מעלין ומוציאין אפילו מן היפה לרע משום מצות ישיבה, משא"כ בח"ל, וזו היא הרבותא בלחוד, אבל במקום סכנה כלם שוים ואינו מוציאה. וכמעט שאין להביא על הדבר הזה ראיה, שהוא במושכל ראשון, שמשקול הדעת יוכל אדם להבין זה מעצמו שאין לך דבר שעומד בפני הסכנה. הי"ל בזמן הזה בארצות הללו, ר"ל כל שהוא מסוף המערב עד נא אמון, אין כופין לעלות, ומנא אמון ולמעלה כופין ביבשה, וגם דרך ים בימות החמה אם אין שם לסטים בים בארצות הללו. ואני מהוראי הוראה אני וכבר בא דין זה לפני ודנתי בו כמה פעמים שלא לכוף לעלות. והבונה בשמים מעלותיו, ושם עבים מרכבותיו, יעלנו במהרה לארצנו הטהורה עם כל ישראל בחבורה, והוא למען שמו יקבץ נפוצות יהודה, בקול רנה ותודה. [אמן אמן במהרה בימינו].
